חזן ואח' נ' חברת יעקב(ג'ק)קאופמן בע"מ ואח'

החלטה

כעקרון, סמכותו העניינית של בית המשפט נלמדת מתוך הסעדים המבוקשים בתובענה.

עיון בסעדים המפורטים בתובענה מלמד, כי התובענה כוללת סעדים שונים. חלק מהסעדים מצוי בסמכותו העניינית של בית משפט השלום ואילו חלקם האחר, אינו מצוי בסמכותו העניינית של בית משפט השלום אלא בסמכותו של בית המשפט המחוזי.

הואיל ואין מדובר בסעדים הכרוכים זה בזה, והואיל ואין בית המשפט יכול לרכוש סמכות עניינית למתן סעדים אשר אינם בתחום סמכותו, הרי שאין מנוס אלא להורות על מחיקתם של אותם סעדים, אשר חורגים מגדר סמכותו של בית משפט זה.

עיקר התובענה עוסק בשאלת תוקפו של צו העיקול הרשום לטובת הנתבע 3, בנק דיסקונט, אצל הנתבע מס' 5, מינהל מקרקעי ישראל. בכל הנוגע למתן צו הצהרתי, לעניין תוקפו של העיקול, נתונה לבית משפט זה הסמכות העניינית, שכן ניתן להעריך שוויו של סעד זה, וזאת על פי גובה העיקול.

לפיכך, סעד א' לרשימת הסעדים המפורטים בכתב התביעה מצוי בסמכות בית משפט זה.

גם סעד ב', המבקש לקבוע עדיפות זכותם החוזית של התובעים על פני זכותו של הנתבע 5 מכוח העיקול, מצוי בסמכות בית המשפט.

לעניין סעד ג' – רישא הסעד המבוקש, לפיו עותרים התובעים להורות לנתבע 5 למחוק את העיקול, מצוי בסמכות בית המשפט. סיפא הסעד המבוקש, לעניין רישום זכות החכירה, אינו מצוי בסמכותו העניינית של בית משפט זה. לפיכך, הסיפא לסעד מס' ג', לעניין השלמת רישום זכויות החכירה, נמחק מכתב התביעה, בהעדר סמכות לדון בו.

במאמר מוסגר יוער, כי על פני הדברים נראה, שמתן הסעד המפורט ברישא לסעד ג' לתובענה, יכול ויהיה בו די לעניין בקשת התובעים להשלמת רישום זכויותיהם במינהל, וייתכן כי ממילא, אם תתקבל התובענה בהקשר זה, לא יהיה צורך בסעד הנוסף (שאינו בסמכות בית משפט זה) המופנה למינהל לרישום הזכויות.

סעד ד – סעד חלופי לפיו יש להורות לנתבעים 1,2 לפעול למחיקת העיקול, על חשבונם. סעד זה נוגע לרישום העיקול ולפעולות למחיקתו, ועל כן נתון לסמכות בית המשפט.

סעד ה – סעד חלופי נוסף, ולפיו על המוכר, הנתבע מס' 4, לפעול ולסלק בעצמו את העיקול הרובץ על הדירה. סעד זה הינו, למעשה, סעד של אכיפת חוזה המכר על המוכר. התובעים דורשים כי המוכר יבצע את הפעולות המוטלות עליו מכוח חוזה המכר, לצורך אכיפת החוזה והשלמת רישום זכויותיהם על פיו. סעד של אכיפת חוזה מכר של זכויות חכירה לדורות על המוכר מצוי בסמכותו העניינית של בית המשפט המחוזי.

אילו היתה התובענה מוגשת נגד הנתבע מס' 4 בלבד, ובמסגרתה היו התובעים, רוכשי הדירה, מבקשים לאכוף על המוכר את חוזה המכר, לשם רישום זכויות החכירה בדירה, הייתי קובע, כי התובענה כולה מצויה בסמכותו של בית המשפט המחוזי, ומורה על העברת התובענה. אולם, הואיל ומדובר בסעד אחד מני רבים, ואחרון ברשימת הסעדים, הרי שלא ניתן להעביר חלק מהתובענה, ובהתאם לכך, אין מנוס אלא להורות על מחיקת הסעד האמור.

מחיקת הסעד האמור מביאה למחיקתו של הנתבע מס' 4 מכתב התביעה. התובעים רשאים, כמובן, להגיש תביעה נפרדת, נגד הנתבע 4, להצהרה על הפרת חוזה המכר ולאכיפת חוזה המכר עליו.

אין בכך כדי לגרוע ממעמדו של הנתבע 4 כנתבע להודעות לצדדים שלישיים שנשלחו על ידי הנתבעים האחרים.

לנוכח המפורט לעיל, הבקשה לדחיית התביעה על הסף מתקבלת באופן חלקי, ככל שהיא נוגעת לסעדים שהוריתי על מחיקתם.

מעיון בכתבי הטענות עולה, כי הנתבע 4 החל בתשלום חובו לנתבע מס' 3, אשר בגינו הוטל העיקול. ב"כ הנתבע מס' 3 מתבקש לעדכן את בית המשפט, מהו גובה חובו של הנתבע 4, והיכן עומדים הדברים ביחס להסדר החוב שבין הצדדים. הודעה כאמור תוגש תוך 21 יום.

ניתנה היום, כ"ג שבט תש"ע, 07 פברואר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: